עורך דין אינו אפוטרופוס 

כדי לממש זכות שהחייב מסרב לקיים אחריה, בעל הזכות זקוק לעזרת בית המשפט.
אולם שערי בית המשפט אינן פתוחות בפניו לעד. עליו לפנות לבית המשפט תוך תקופת ההתיישנות, התקופה שנקצבה למימוש הזכות בחוק ההתיישנות, או בחוקים העוסקים בזכות.
תקופת ההתיישנות בתחום הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, למשל, היא לרוב 7 שנים.
תקופת ההתיישנות בתחום הביטוח, היא לרוב 3 שנים.
לעיתים ראוי כי תקופה מסוימת בחייו של בעל הזכות, לא תובא במניין תקופת ההתיישנות. כך, חוק ההתיישנות קובע, כי תקופת הקטינות, עד גיל 18, לא תובא בחשבון¬¬. באותו אופן, כדי לא לפגום בחיי הנישואין, קובע חוק ההתיישנות, כי התקופה בה בעלי הדין היו נשואים זה לזה, לא תימנה בתקופת ההתיישנות.
הוראה אחרת המאריכה את תקופת ההתיישנות נוגעת לאנשים עם ליקוי נפשי או שכלי. ההוראה קובעת כי במנין תקופת ההתיישנות לא תימנה התקופה בה התובע לא היה מסוגל לדאוג לענייניו מחמת ליקוי נפשי או שכלי ובתנאי נוסף שבאותה תקופה לא היה לו אפוטרופוס.
פסק דין חשוב בתחום זה, המגביר את ההגנה על זכויותיהם של בעלי הליקוי הנפשי או השכלי, ניתן לאחרונה בבית המשפט העליון.
פלוני הסובל מליקוי נפשי נפגע בתאונת דרכים. הוא נותר עם 19% נכות לצמיתות. תביעתו נגד החברות המבטחות בביטוח חובה, הראל ואבנר, הוגשה לבית המשפט לאחר שחלפו כמעט 8 שנים מיום התאונה. מדובר באיחור של שנה. הראל ואבנר, ביקשו לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות.
בית משפט השלום בחיפה ואחריו בית המשפט המחוזי בחיפה, קיבלו את טענת ההתיישנות ודחו את תביעתו על הסף. פלוני נותר ללא פיצוי.
בצר לו פנה פלוני לעזרת בית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור.
שופטת בית המשפט העליון עדנה ארבל, מציינת תחילה כי אין מחלוקת על עובדת קיומו של ליקוי נפשי. המחלוקת היא האם מחמת הליקוי הנפשי לא היה פלוני מסוגל לדאוג לענייניו.
השופטת דוחה את טענת המבטחות כאילו היה פלוני מסוגל לדאוג לענייניו. הלא פלוני היה מאושפז במוסד לבריאות הנפש במשך שבעה חודשים. בנוסף, קיימים מסמכים רפואיים בהם מדווחים נסיונות התאבדות, התקפי זעם, הסתכלויות, מעקב במרפאות לבריאות הנפש, תרופות וטיפולים הקשורים למצב הנפשי.
בכל אלה די, קובעת השופטת, כדי להביא למסקנה שבמשך שנה לפחות לא היה פלוני מסוגל לדאוג לענייניו מחמת ליקוי נפשי. התוצאה, שאין למנות שנה מתוך 8 השנים שחלפו ומכאן שתביעתו של פלוני לא התיישנה.
המבטחות לא הרפו וטענו כי פלוני היה מיוצג על ידי עורך דין אשר טיפל בענייניו מול המוסד לביטוח לאומי. שם נקבעו לו גם אחוזי הנכות. על כן אין הוא זכאי להפסקת מרוץ ההתיישנות.
השופטת ארבל דוחה גם טענה זו. המחוקק, קובעת השופטת, הכריע במפורש כי רק מינוי של אפוטרופוס למי שאינו מסוגל לדאוג לענייניו מחמת ליקוי נפשי או שכלי מביא להמשך מרוץ ההתיישנות. המחוקק, מדגישה השופטת, הבהיר במפורש כי המבחן הינו מסוגלותו של הלקוי בנפשו לדאוג לענייניו מבלי להתחשב בסיוע גורמים אחרים בסביבתו כגון הוריו, קרוביו או עורכי דינו. המחוקק הכריע, מוסיפה השופטת ארבל, כי לא כל סיוע הניתן ללקוי הנפש יביא להמשכת תקופת ההתיישנות, אלא ורק מינוי אפוטרופוס.
אין לראות, מבהירה השופטת ארבל, בעורך דין משום אפוטרופוס. קיימים הבדלים מהותיים בין עורך דין לבין אפוטרופוס. לפיכך אין בייצוג על ידי עורך דין כדי להביא להמשך מרוץ ההתיישנות. על פי קביעת המחוקק מופסק מרוץ ההתיישנות אך ורק על ידי מינוי אפוטרופוס.
התוצאה, קובעת השופטת עדנה ארבל, כי תביעתו של פלוני לא התיישנה. לפסק דינה של השופטת ארבל הצטרפו השופטים אדמונד לוי וחנן מלצר.

29.10.2009 מסמך מספר 759